גמרא
פירוש
אאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים לִיקְרֵי תְּרֵי מֵהָא וּתְלָתָא מֵהָךְ פָּשׁוּ לְהוּ תְּרֵי.
אָמַר לוֹ זוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי כַּיּוֹצֵא בָּהּ שָׁמַעְתִּי דִּתְנַן בבַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּרֵאשִׁית וִיהִי רָקִיעַ וְתָנֵי עֲלַהּ בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם יְהִי רָקִיעַ בְּאֶחָד.
וְהָוֵינַן בַּהּ בִּשְׁלָמָא יְהִי רָקִיעַ בְּאֶחָד דִּתְלָתָא פְּסוּקֵי הָווּ אֶלָּא בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם חַמְשָׁה פְּסוּקֵי הָווּ וְתַנְיָא גהַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים.
וְאִיתְּמַר עֲלַהּ רַב אָמַר דּוֹלֵג וּשְׁמוּאֵל אָמַר פּוֹסֵק.
רַב אָמַר דּוֹלֵג מַאי טַעְמָא לָא אָמַר פּוֹסֵק קָסָבַר כֹּל פְּסוּקָא דְּלָא פַּסְקֵיהּ מֹשֶׁה אֲנַן לָא פָּסְקִינַן לֵיהּ.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר פָּסְקִינַן לֵיהּ וְהָא אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא קָרָא צַעַר גָּדוֹל הָיָה לִי אֵצֶל רַבִּי חֲנִינָא הַגָּדוֹל וְלֹא הִתִּיר לִי לִפְסוֹק אֶלָּא לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הוֹאִיל וּלְהִתְלַמֵּד עֲשׂוּיִין.
הָתָם טַעְמָא מַאי מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר הָכָא נָמֵי לָא אֶפְשָׁר.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר פּוֹסֵק מַאי טַעְמָא לָא אָמַר דּוֹלֵג גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִין וּמִשּׁוּם הַיּוֹצְאִין.
מֵיתִיבִי פָּרָשָׁה שֶׁל שִׁשָּׁה פְּסוּקִים קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם וְשֶׁל חֲמִשָּׁה פְּסוּקִים בְּיָחִיד קָרָא רִאשׁוֹן שְׁלֹשָׁה הַשֵּׁנִי קוֹרֵא שְׁנַיִם מִפָּרָשָׁה זוֹ וְאֶחָד מִפָּרָשָׁה אַחֶרֶת וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה לְפִי שֶׁאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים.
וְאִם אִיתָא לְמַאן דְּאָמַר דּוֹלֵג נִדְלוֹג וּלְמַאן דְּאָמַר פּוֹסֵק נִפְסוֹק.
שָׁאנֵי הָתָם דְּאֶפְשָׁר בְּהָכִי.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
יקרא פרשת וביום השבת שהיא שני פסוקים ושלשה פסוקים מן פרשת ובראשי חדשיכם, פשו להו מן פרשת ובראשי חדשיכם שני פסוקים ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים. ופשטינן1 רב אמר דולג. כלומר קורא הראשון שלשה פסוקים מפרשת צו וחוזר השני וקורא מפסוק שלישי שקרא הראשון והוא ״ואמרת להם זה האשה״ והשני פסוקים שאחריו כדי שישארו בפרשה שלושה פסוקים והשלישי קורא השלשה פסוקים שהניח השני ופרשת וביום השבת והרביעי קורא פרשת ובראשי חדשיכם. ושמואל אמר פוסק. כלומר הראשון שמתחיל לקרות פוסק פסוק שלישי לשנים כדי שתהא הפרשה תשעה פסוקים וקורא שני פסוקים עם חצי הפסוק השלישי והשני קורא חצי הפסוק שהניח הראשון 2עם שני פסוקים אחריו, והשלישי קורא השלשה שנשארו בפרשה עם וביום השבת, והרביעי קורא ובראשי חדשיכם. וסבר שמואל כיון דלא אפשר לן אלא בהכי שהרי פרשת ובראשי חדשיכם אחרון הוא שקורא אותה פסקינן פסוק לשנים ואע״ג דלא פסקיה משה. גזרה משום הנכנסים. אחר שקרא ראשון. ורב סבר לא פסקינן כיון דלא פסקיה משה אלא כיון דלא איפשר מדלגינן ולא חיישינן משום הנכנסין שנכנסו אחר הראשון שקרא שני פסוקין. דהא לא אפשר אלא בהכי ואע״ג דקימא לן דאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין ותנן3 בפרק בשלשה פרקים בשנה (תענית כו,א) גבי קריאת אנשי המעמדות בתורה. ביום הראשון בראשית ויהי רקיע וכו׳. ואמרינן עלה תנא בראשית בשנים, יהי רקיע באחד. ואקשינן בשלמא יהי רקיע באחד תלתה פסוקי הוו אלא בראשית בשנים חמשה פסוקי הוו ותנן הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקין ופרקינן רב אמר דולג כלומר כיון שבפרשת בראשית שלישי הוא שקורא פרשת ויהי רקיע אי אפשר לשני שיקרא ממנה פסוק שלישי וכן בענין צו כיון שהרביעי הוא שקורא פרשת ובראשי חדשיכם אי אפשר לשלישי לקרות ממנה פסוק [שלישי] הילכך דולגין כרב. ושמעינן מינה דכיון דאין מתחילין בפרשה בפחות משלשה פסוקין הכי נמי אין מתחילין מסוף לראש הפרשה שקראה ראשון כלה או מסמוך לסופה בפחות משלשה פסוקין דהא קימא לן דאין מדלגין אלא בפרשה שלישית בראשית או בפרשת צו, משום דלא אפשר בהו אלא בדילוגי, אבל במקום אחר כיון דגזרה משום הנכנסין והיוצאין הוא, דבהכי הוא מסקנא בגמרא, לעולם אין מתחילין בפחות משלשה פסוקים סמוך לראש הפרשה או סמוך לסופה (שם מתחילין) [שאם יתחיל] בפחות משלשה סמוך לראשה יאמרו הנכנסין אחר שקרא ראשון לא קרא הראשון כי אם שני פסוקים כמו שביארנו ואם יקרא בפחות משלשה סמוך לסופה יאמרו כמו כן הנכנסין, שם פסק הראשון והניחו בפרשה פחות משלשה פסוקים. הארכנו בזה לפי שראינו מי שהורה4 שמתחילין מפסוק שלישי הסמוך לראש הפרשה כיון (שנקרא) [שקרה] זה שלפניו שלשה פסוקין מן הפרשה או יתר וכן קורין מפסוק שני הסמוך לסוף הפרשה.מהדורת הרב אהרן גבאי, חצי גבורים ח' (אלול תשע"ה), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 ׳פשטינן׳ כ״ה ברי״ף.
2 כאן מתחיל דף 1ב2
3 לפנינו ׳דתנן׳.
4 ל״מ לעת עתה.
הערות
Gemara
Peirush